ערר 76 17 צ'יטה שליחויות 22.9.19

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר 76/17

שליד עיריית פתח- תקוה יו"ר הועדה – עו"ד יהודה שלום

חברים – מר אשר מייבסקי

מר יהושע גולדרט

העוררת: צ'יטה שליחויות בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד חני רובינשטיין

- נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית פ"ת

ע"י ב"כ עוה"ד אריאל ליבר

החלטה

1. כללי

1.1 העוררת מחזיקה בתחום השיפוט של עיריית פתח תקוה נכס ברחוב גיסין

71 אשר חויב בארנונהע"פ צו המיסים של עיריית פתח תקווה (להלן – צו

הארנונה) לפי הפירוט הבא:

1. נכס מס 36110870035 - בשטח של 189.28 מ"ר בסיווג סככה

(להלן: נכס 35).

2. נכס מס 36110870023 - בשטח של 1,075.20 מ"ר בסיווג מחסן

(להלן: נכס 23).

3. נכס מס 36110870024 - בשטח של 495.95 מ"ר בסיווג מחסן(להלן:

נכס 24) .

4. נכס מס 36110870036 - בשטח של 229.45 מ"ר בסיווג משרדים

בתעשייה, (להלן: נכס 36).

5. נכס מס 36110870037 - בשטח של 676.60 מ"ר בסיווג סככה

(להלן: נכס 37).

1.2 המשיב שלח הודעת חיוב ביום 18/5/17 בגין חיובי הנכסים והחיל את החיוב

מ-1/1/17, על נכס 35 ומ-1/5/17 על יתרת הנכסים

1.3 ב-24/8/17 הגישה העוררת השגה בגין החיובים וטענה

א. החיוב של נכס 35 הוחל מ-1/1/17 - מדובר בחיוב רטרואקטיבי ודינו

להתבטל. כפי שהמשיב חייב את יתרת הנכסים מ -1/5/17 כך צריך

להיות גם לגבי נכס 35.

2

ב יש לבטל את חיוב נכס 36 בסיווג "משרדים בתעשיה" ולסווג שטח

זה בסיווג "מחסנים".

ג. נכס 37 הוא סככה ולכן יש לחייבובתעריף של 50% מהנכס הצמוד

אליו.

1.4 ב-26/10/17 השיב המשיב על ההשגה ודחה את כל טענות העוררת

מהנימוקים הבאים:

1. החיוב של נכס 35 מתחילת 1/1/17 ,שלטענת העוררת הינו חיוב

רטרואקטיבי הינה טענה ש אינה בסמכות מנהל הארנונה ולכן יש

לדחות טענה זו על הסף.

2. לגופו של הטענה, נכס 35 מחוייב כדין מ -1/7/17 הואיל והעוררת

עשתה שימוש בנכס זה מבלי לדווח על כך לעיריית פתח תקווה.

כמו כן אין מדובר בהטלת ארנונה רטרואקטיבית אלא בתיקון שומה

בלבד המותר על פי הפסיקה.

3. נכס 36 - שטח זה חויב עפ"י ביקורת שערכה עיריית פתח תקוה ועל

פי מדידה מעודכנת. אין לחייב את שטחי המשרדים עם הפעילות

הראשית של העוררת כ"מחסנים", שכן שטחי המשרדים מחויבים

לפי תעריף התואם את השימוש הנעשה בהם כ"משרדים בתעשייה",

ואין כל מקום לחייבם כ"מחסנים" מקום בו השטחים משמשים

שימוש שונה בתכלית.

זאת ועוד, מדובר בנכס המופרד מיתר הנכסים ועל כן ובהתאם לצו

הארנונה סווג הוא כדין בהתאם לשימוש שנעשה בו כמשרדים.

4. נכס 37 – בהתאם לממצאי הבדיקה שערך המשיב בשטח הנכס נמצא

כי יש לחייב נכס זה בהתאם לשימוש העיקרי המתבצע בנכס, קרי

בתעריף "מחסן" לפי הוראות צו הארנונה.

2. טענותהעוררת

לאור דחיית ההשגה הגישה העוררת ערר אשר נתקבל אצל המשיב ביום

29/11/2017, בו חזרה על טענותיה בהשגה והוסיפה כי:

2.1 הודעת החיוב התקבלה אצלה רק ביום 17/8/17 ועל כן יש לבטל את חיובה

בריבית והצמדה.

2.2 לגבי החיובהרטרואקטיבי לא ברור מתשובת המשיב להשגה האם טענה זו

בסמכות הועדה. מחד טוען המשיב בתשובתו להשגה כי אין בסמכות הועדה

לדון בטענה של חיוב רטרואקטיבי, אך מנגד מדובר בתיקון שומה – אם כך,

נראה כי טענה זו היא בסמכות הועדה.

2.3 נכס 35 - החיוב בו הוחל ב-1/1/17 וזאת למרות שנכתב בהודעת המשיב כי

החיוב הוחל רק ביום 1/05/17 . מדובר בחיוב רטרואקטיבי לכן יש לבטל

החיוב לכל הפחות עד ליום 1/5/17 אשר הינו התאריך בגינו כלל הנכסים

החלו להיות מחויבים.

זאת ועוד, העוררת שילמה לחברת קניאל - בעל הנכס, את תשלומי הארנונה

ולכן לא ניתן להחיל עליה חיוב כפול.

2.4 נכס 36 - בסיווג "משרדים בתעשיה אינו נכון ויש לסווג נכס זה

כ"מחסנים". בנוסף כלל השטח הינו 48 מ"ר בלבד

3

3. טענות המשיב בתשובה לערר

המשיב ענה על הערר בכתב תשובה לערר ביום 14/12/17, בן חזר על טענותיו כפי

שהופיעו בתשובתו להשגה והוסיף כי:

3.1 טענת החיוב הרטרואקטיביוביטול חיוב הריבית וההצמדה אינה בסמכות

מנהל הארנונה ומשכך גם אינה בסמכות ועדת הערר, ולכן יש לדחות טענה

זו על הסף.

3.2 מדובר בתיקון טעות מותר שכן מדובר בגדרי שנת מס, שמקורו באי דיווח

של העוררת על השימוש שהוא עושה בנכס וחיוב מתחילת השנה הינו חיוב

כדין.

3.3 ביום 18/4/17 ביצע המשיב סקר מדידות ובדיקת שימושים בנכסים נשוא

הערר ונמצאו הממצאים הבאים:

3.4 נכס 35 - מדובר בנכס עליו לא דיווחה העוררת שהיא עושה בו שימוש ולכן

החיוב בו הוא מ-1/1/17 וזאת לפנים משורת הדין

הטענה שעבור נכס זה שילמה העוררת את הארנונה לחב' קניאל הינה טענה

שאין המשיב יכול להתייחס אליה וטענה זו על העוררת להפנות לבעלת הנכס

חב' קניאל.

3.4 נכס מס 36 – העוררת טוענת כי יש טעות בשטח הנכס אך זאת מבלי לצרף

כל אסמכתא ו/או תימוכין לטענתה. שטחי המשרדים מחויבים לפי תעריף

התואם את השימוש הנעשה בהם כ"משרדים בתעשייה" ואין כל מקום

לחייב את שטחי המשרדים כ"מחסנים". על כן, החיוב בסיווג של "משרדים

בתעשיה" נעשה כדין לפי השימוש שעושה העוררת בנכס זה.

3.5 נכס מס 37 - סככה צמודה וחיוב של 50% הינה אך ורק בפרק החיוביםשל

"חנויות עסקים ומסחר" לא בפרק של "מחסנים" לפי צו הארנונה, ולכן יש

לדחות את הטענה.

4. הדיון

ביום 8/2/18 נערך דיון בפני הועדה אשר בו חזרו הצדדים על טענותיהם

במהלך הדיון הודיעה ב"כ העוררת כי היא חוזרת בה מהטענה לגבי נכס 36 - חיוב

בסיווג של "משרדים בתעשיה".

לגבי יתרת הטענות הודיעו הצדדים כי הם ינסו להגיע להסדר תוך 30 יום, אך בסופו

של דבר לא הגיעו להסדר ולכן הוגשו סיכומים מטעם הצדדים.

5. הכרעה

נכס 35 - מועד תחילת החיוב

5.1 על הועדה להכריע האם עשה המשיב כדין כאשר חייב את העוררת מיום

1/01/2017 בגין נכס זה, או שמא יש לחייב את העוררת כפי שחויבו שאר

הנכסים רק מיום 1/05/2017.

5.2 בהודעת השומה מיום 18/05/2017 ציין המשיב כי תחילת השומה תהיה

מיום 1/05/2017, אך בפועל התברר לעוררת כי החיוב הוא מיום 1/01/2017 .

לטענת המשיב מדובר בטעות סופר ועל כן החיוב נעשה כדין מיום

1/01/ 2017.

4

5.3 פסק הדין שדן, בין היתר, בחיוב ארנונה במהלך שנת כספים והשתתו

מתחילת אותה שנת כספים הינו עע"מ 4551/08 עיריית גבעת שמואל נ

חברת חשמלרסם בנבו (להלן - פסק הדין בעניין גבעת שמואל), שם כתב

המשנה לנשיאה כב' השופט א' ריבלין:

"אשר לחיובי ארנונה המושתים במהלך שנת הכספים, יש להפריד לשם הדיון

בשאלת הרטרואקטיביוּת, בין תיקון שומת ארנונה לבין השתת ארנונה לראשונה

(קרי: הפקה ראשונה של שומת ארנונה בגין שנת כספים מסוימת).

המצב הראשון של תיקון שומת ארנונה הוא מצב פשוט יחסית, מבחינת הסיווג

לחיובים רטרואקטיביים ולחיובים שאינם כאלה. כפי שצוין, בעת הפקת שומת

ארנונה, מושלם למעשה תהליך החיוב של הנישום. משכך, הוצאת שומה מתקנת

אשר מבקשת לשנות למפרע את החיובים שהושתו על הנישום בשומה המקורית היא

רטרואקטיבית במהותה – וזאת בין אם היא מופקת במהלך שנת הכספים ובין אם

לאחריה (ראו: ע"א 8558/01 בענייןעילבון, בעמ' 789; ענייןט.ט. טכנולוגיה,

בעמ' 784; עניין שילוח, פס' ז'; עע"ם 3081/10 בענייןתש"ן, פס' מ"א -מ"ב;

רע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית, פס' 8 לפסק דינה של השופטת ד'

ברלינר ([ ,20.6.2010.))

53. המצב השני שלהשתת ארנונה לראשונה, לעומת זאת, הוא מצב מורכב יותר.

הטעם לכך הוא שבהיעדר כל קביעה חקיקתית ביחס למועד שבו יש להפיק ולשלוח

שומת ארנונה לנישום, יקשה לקבוע נקודת זמן מדויקת וחד -משמעית אשר ביחס

אליה תיבדק שאלת הרטרואקטיביוּת. מחד גיסא, ניתן לטעון כי שומה המופקת לאחר

תחילת שנת הכספים (קרי: לאחר יום 1.1) היא שומה רטרואקטיבית. טיעון זה נתמך

בחובה להטיל ארנונה לפני תחילת שנת הכספים (ראו: סעיפים 276-277 לפקודת

העיריות; סעיפים 156-157 לצו המועצות המקומיות (א); סעיף 68א לצו המועצות

המקומיות (מועצות אזוריות) ), שממנה ניתן – כך לפי הטיעון – להשליך גם על

החובה להשית את הארנונה לפני תחילת השנה (נדמה כי גישה זו היא שהנחתה את

בית המשפט המחוזי ב עמ"נ (מחוזי חי') 02/221 שילוח חב' לביטוח בע"מ נ

מנהלת הארנונה בעירית חיפה, פס' ג' ( [ ,29.12.2003)). מאידך

גיסא, ניתן לטעון כי רק שומה המופקת לנישום לאחר תום שנת הכספים היא שומה

רטרואקטיבית. טיעון זה מתבסס בעיקר על אופייה של הארנונה כ"מס מתמשך" –

קרי: כמס שמוטל בגין כל שנת הכספים, ואשר פורש עצמו על-פני שנה שלמה. על-

פי טיעון זה, הרשות המקומית כלל אינה מחויבת להשית את הארנונה על הנישום עד

לתחילת שנת הכספים, ומשכך לא ניתן לראות בשומה המופקת במהלך שנת הכספים

כשומה רטרואקטיבית (גישה דומה הוצגה בהקשר של מס עסק בעניין עזרא, בעמ'

425.)

כל אחד מן הטיעונים האלה מושתת על טעמים טובים. כשלעצמי, סבורני כי ראוי

היה לו כלל הרשויות המקומיות היו נוהגות להשית את הארנונה לפני תחילת שנת

הכספים, או לכל המאוחר במועד הקרוב לראשיתה. הארנונה היא במהותה מס המוטל

מראש, לפני ולקראת שנת הכספים, ולכן ראוי כי גם שומת הארנונה תופק ותישלח

לנישום במועד הקרוב למועד ההטלה. למרות זאת, בהיעדר הוראה חקיקתית

המגדירה במדויק את המועד הראוי להפקתה של שומת הארנונה, ראוי כי בית

המשפט לא "יצמצם" מועד זה עד לכדי מועד תחילת השנה. "צמצום" כאמור יהפוך

כל חיוב המושת במהלך שנת הכספים, ובכלל זה גם חיוב המושת מספר ימים לאחר

תחילתה, לחיוב "חשוד", אשר הנטל להוכיח את תקינותו מוטל על הרשות המקומית.

בכך יש כדי להטיל נטל כבד ביותר על הרשויות המקומיות, ואין זה ברור כי הן

תוכלנה לעמוד בנטל זה. לפיכך, מן הראוי כי משך התקופה המדויק שבמהלכו יכולה

הרשות המקומית לשלוח הודעת חיוב, מבלי שזו תיחשב לרטרואקטיבית, ייקבע על-

ידי המחוקק, על בסיס נתונים מתאימים באשר לצרכי הרשויות המקומיות ותוך

התחשבות גם בצורך של הנישומים בוודאות לגבי שיעור החיוב בארנונה בשלב

5

מוקדם ככל האפשר; ועל כן, המסקנה היא כי – במצב החקיקתי הקיים – שומת

ארנונה המופקת לנישום במהלך שנת הכספים אינה, כשלעצמה, רטרואקטיבית.

......

עד כאן באשר להבחנה שבין חיובי ארנונה רטרואקטיביים לבין חיובי ארנונה שאינם

רטרואקטיביים. הבחנה זו, כפי שצוין, היא הבחנה "מקדמית" ואין היא מהווה סוף

פסוק. כך, אם אכן מדובר בחיוב רטרואקטיבי – ידו של בית המשפט תהא אמנם

"קפוצה" בהתרתו, אולם ייתכנו בכל זאת מקרים מיוחדים אשר בהם יותר החיוב.

בפסק הדין בעניין אורט עמד בית המשפט העליון בהרחבה על העקרונות החלים על

תחולה למפרע בכלל, ועל תחולה למפרע של חיובי ארנונה בפרט. בתמצית, נקבע כי

כל החלה למפרע, ובכלל זה החלה למפרע של חיובי ארנונה, כפופה למבחן דו-שלבי

של סמכות וסב ירות. מבחינת הסמכות, ככל שהסמכות להחיל את ההחלטה או את

החיוב למפרע אינה מופיעה במפורש בחוק, קיימת חזקה פרשנית נגד תחולה למפרע.

אם יימצאו טעמים טובים לסתור חזקה זו, כי אז יש לבחון אם ההחלה למפרע עומדת

במבחנים הרגילים של הפעלת שיקול הדעת המנהלי, ובראשם הסבירות (ראו: שם,

פס' 31; עניין עזרא, בעמ 417; עניין שגיא, בעמ 598 -597). בחינת סבירותו של

חיוב רטרואקטיבי תיעשה תוך איזון בין עניינו של הפרט בסופיות ההחלטה ומידת

ההסתמכות שלו על ההחלטה, מחד גיסא, לבין האינטרס הציבורי שבקיום החוק

ובגביית מס אמת, מאידך גיסא. חש יבות מיוחדת תינתן כמובן להתנהלותו של

הנישום, ולשאלה אם רובץ לפתחו "אשם" כלשהו (ראו: ע"א 8558/01 בעניין

עילבון, בעמ' 789 ;ע"א975/97 בעניין עילבון, בעמ 451-245; עניין ט.ט

טכנולוגיה, בעמ' 784)). רק במקרים נדירים, אשר בהם החיוב הרטרואקטיבי יעמוד

במבחני הסמכות והסבירות – "תיפתח" ידו של בית המשפט ויותר החיוב.

לעומת זאת, אם לא מדובר בחיוב רטרואקטיבי, לא תחול עליו החזקה נגד תחולה

למפרע, אולם הוא יהיה בכל זאת כפ וף, ככל סמכות מנהלית, למבחנים החלים על

הפעלת שיקול הדעת המנהלי. בראש מבחנים אלה ניצב כמובן מבחן הסבירות. על

כן, לעיתים, ניתן יהיה לקבוע כי חיוב ארנונה הוא פסול, אף שאינו רטרואקטיבי,

בשל שהושת במועד בלתי-סביר".

5.4 עינינו הרואות כי פסק הדין מבחין בין מצב של תיקון שומת ארנונה לבין

מצב של השתת ארנונה לראשונה.

הועדה לא מצאה בכתבי הטענות עובדה ברורה ממתי החלה העוררת את

השימוש בנכס וזאת לצורך האבחנה האם מדובר בחיוב לראשונה או שמא

במצב של תיקון שומה. כל שמצאה הועדה הוא כי העוררת טענה שלפני

1/05/2017 שילמה את ח יובי הארנונה לחברת קניאל – הבעלים של הנכס,

מכאן מסיקה הועדה כי העוררת עשתה שימוש בנכס אף לפני יום 1/05/2017

ואין מדובר בהשתת ארנונה לראשונה

5.5 במצב דברים זה, הרי שמדובר בתיקון שומה במהלך שנת כספים אשר

המשיב מבקש לשנות למפרע את החיובים שהושתו על הנישום לפי השומה

המקורית.

ע"פ פסק הדין בעניין גבעת שמואל שומת ארנונה המופקת לנישום במהלך

שנה הכספים אינה, כשלעצמה, רטרואקטיבית, ולכן מוסמכת הועדה לדון

בטענה זו.

5.6 במקרנו, המשיב ביצע סקר מדידות ושימושים ביום 18/04/2017 ועל פי

ממצאי סקר זה הוציא הודעת שומה ביום 18/05/2017 על עדכון בחיובי

הארנונה.

לטענת המשיב בסקר נמצא כי בשטח העוררת ישנה "סככה" המשמשת את

העוררת ואשר עליה לא דיווחה העוררת למשיב.

6

משכך, מדובר בשטח חדש אותו מבקש המשיב לחייב בארנונה, השאלה

הנשאלת היא ממתי? האם מיום 1/05/217 ו/או מתחילת שנת הכספים מיום

1/01/2017?

5.7 כפי שנקבע בפסק הדין בעניין גבעת שמואל לשם הכרעה בשאלה זו יש

לבחון את המבחנים החלים על הפעלת שיקול הדעת המינהלי. בראש

מבחנים אלה ניצב כמובן מבחן סבירותו של חיוב רטרואקטיבי תוך איזון

בין עניינו של הפרט בסופיות ההחלטה ומידת ההסתמכות שלו על ההחלטה,

מחד גיסא, לבין האינטרס הציבורי שבקיום החוק ובגביית מס אמת, מאידך

גיסא. וכן ישנה חשיבתו מיוחדת להתנהלותו של הנישום ולשאלה האם רובץ

לפתחו "אשם" כלשהו.

5.8 במקרנו העוררת לא סתרה את טענת המשיב כי לא הודיעה למשיב על

שימושה בנכס זה, ועל כן עקב התנהלות העוררת ואי דיווח על שימושה בנכס

זה, הרי שמדובר בתיקון שומה מותר והחיוב מיום 1/01/2017 נעשה כדין

כל תוצאה אחרת תעניק "פרס" לעוררת אשר לא דיווחה על שימושה בנכס

בעשותה בו שימוש לצרכיה.

במאמר מוסגר יצוין כי המועד בו הושת חיוב הארנונה מתחילת שנת המס

2017, הינו מועד סביר ועל כן אין פסול בחיובו

חיוב הכפל

5.9 לדעת הועדה העובדה הנטענת ע"י העוררת כי היא שילמה לבעלת הנכס -

חברת קניאל, תשלומי ארנונה לתקופה שמיום 1/01/2017 ועד 30/04/2017 ,

אינה מעניינו של המשיב, ועל העוררת להסדיר במישרין נושאזה עם בעלת

הנכס.

נכס 37 – חיוב ה"סככה

5.10 העוררת מבקשת להחיל את ההטבה הקבועה בסעיף 3.2.10.1.2 לצו הארנונה

על נכס זה שסיווגו "מחסנים", בעוד שהמשיב טוען כי אין להחיל את

ההטבה הואיל ואין סיווגו של נכס זה חל עם הסיווגים הקבועים בסעיף

3.2.10.

5.1 1 הועדהסבורה כי הצדק הוא עם המשיב.

5.1 2 סעיף 3.2.10 לצו הארנונה קובע

"3.2.10 הגדרה וסיווג חנויות, מרכולים, רשתות שיווק, מינימרקט, קניונים/מרכזי

קניות, מסעדות, בתי קפה, חנויות כל-בו, בתי מסחר, עסקים ומסחר אחרים,

לרבות אולמות תצוגה.

3.2.10.1 מרתפים וסככות

3.2.10.1.1 מרתף– פירושו חלק פנימי של בניין הנמצא כולו או ברבו

מתחת לגובה פני הקרקע לפני חזית הבניין או היחידה (פני הקרקע

המקיפה אותו).

3.2.10.1.2 סככה צמודה– סככה הצמודה לנכס תחושב לפי תעריף של

נחסן 50% מתעריף למ"ר

3.2.10.1.3 סככה שאינה צמודה– סככה שאינה צמודה לנכס תחושב

לפי תעריף מלא ולפי השימוש".

7

5.1 3 צו הארנונה הינו צו מפורט ועל כן נראה כי המועצה בחרה להיטיב רק אם

הסיווגים המנויים בסעיף 3.2.10. אילו חשבה המועצה להיטיב גם אם

נכסים שסיווגם "מחסנים", הייתה היא כוללת "מחסנים" בסיווגים

המנויים בסעיף 3.2.10, אך לא כך היא

תימוכין לכך ניתן למצוא בסעיף 3.2 שם פורט בהרחבה אילו סיווגים

נמצאים תחת פרק זה, ושם מופיע הסיווג "מחסנים" מה שאין כן בסעיף

3.2.10.

5.14 אשר על כן, טענת העוררת נדחית. שטח הסככה יסווג לפי סיווג "מחסנים

בתעריף "מחסנים".

6. סוף דבר

6.1 הערר נדחה

6.2 בנסיבות העניין לא ניתן צו להוצאות

6.3 החלטת הועדה נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים שבאיזור

שיפוטו מצוי מקום מושבה, בתוך 45 ימים ממועד המצאת ההחלטה

לצדדים.

6.4 המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים. ניתן בהיעדר ביום 22.9.19

6.5 החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית פתח תקוה

8

ארנונה-ועדה/ציטה שליחויות - החלטה.70819