פרוטוקול ועדת ערר מס' 15

בפני ועדת הערר– עיריית גבעתיים ערר 15/11

לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו – 1977

אנויטק בע"מ נ' מנהל הארנונה

1

העוררת אנויטק בע"מ - כורזין 1 גבעתיים

ע"י ב"כ עו"ד ירון דיין

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית גבעתיים

על-ידי ב"כ עוה"ד דביר ליבוביץ

החלטה

(בענין שטחים משותפים)

מבוא

1. במסגרת עררים של מחזיקים שונים ב "בית מולדבסקי ", המצוי ברחוב כורזין 1 גבעתיים

נטענו על ידי מספר עוררים טענות שונות, הן כנגד סיווג הנכס שלהם והן כנגד החיוב בגין

שטחים משותפים.

2. העררים בשאלת חיוב השטחים המשותפיםאוחדו.

3. כל העוררים הוזמנו לדיון. חלק מעוררים חזרו בהם מהערר בעניין חיוב השטחים

המשותפים. חלקם הודיעו כי הם מקבלים על עצמם את ההכרעה, כפי שתיקבע על ידינו

בהסתמך על סיכומי העוררת.

4. הצדדים הגישו סיכומיהם ולאחר מכן, ביום 23.11.2015, סיירנו במקום בנוכחות אנשי

העוררת וב"כ הצדדים.

5. למעשה, אין מחלוקת בין הצדדיםלגבי השטח המשותף בכל קומה וקומה.

6. המחלוקת היא לגבי קומה מינוס 1, בה יש שטח של כ – 750.75 מ"רשטח המקלט הוא 283

מ"ר ולגביו אין חולק כי ה וא שטח משותף . יתרת השטח בגודל 467.6 מ"ר היא נשוא

המחלוקת שבין הצדדים.

7. מחלוקת נוספת קיימת לגבי מדרגות החוץ

8. בסיור, אשר קוים על ידינו במקום, ראינו כי יש גישה לקומה זו הן מהמעליות של הבנין והן

מגרם המדרגות. בקומה זו ניתן לראות את תיבות הדואר של הבנין, ארונות בזק, מוטורולה,

פלאפון. חדר תקשורת וכן ארונות. בחדר התקשורת יש גם צינורות וסולמות. כמו כן, חדר

גנרטור של כל הבנין.

בפני ועדת הערר– עיריית גבעתיים ערר 15/11

לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו – 1977

אנויטק בע"מ נ' מנהל הארנונה

2

9. ב"כ העוררת, עו"ד ירון דיין , הסב את תשומת ליבנו לכך שבארון תיבות הדואר אין תיבת

דואר של העוררת. על כל תיבות הדואר (הרבות) יש שלטים או פתקים של מחזיקים אחרים

בבנין. כמו כן, יש סימון בשלט מאיר עיניים של מקלט (עם חץ מפנה).

10. בהמשך השטח, יש מחסנים של מחזיקים ספציפיים (יהלומי גבעתיים, אוטו מגזין, אראן

אלקטרוניקה ועוד).

11. כמו כן, יש ירידה למקל ט. למקלט מספר כניסות ולא ניתן להיכנס פנימה, אך הוא נראה

כמקלט גדול מאוד.

12. אין אפשרות להגיע למקלט שלא דרך השטח האמור לא ניתן לסגור חלקים מהשטח.

13. בסוף המסדרון יש חסימה של גדר ברזל הסגורה במנעול. השטח שמעבר לגדר זו- הוא שטח

של הסופר מרקט ומחויב כשטח שלה.

14. הועלתה על ידי עו"ד דיין טענה כי גדר ברזל זו נפתחת לעיתים כדי לאפשר כניסת רכבים

לשטח הנ"ל לצורך הכנסת והוצאת ציוד למחסנים. כשעלינו לקומת המבואה – ביקשנו

מהשומר כי יקשר אותנו עם אב הבנין. חבר הוועדה, עו"ד אגוזי , שוחח איתו טלפונית

בנוכחות יתר האנשים. אב הבנין, שהזדהה בשם בני פרסטר, מסר שהשטח הנ"ל הוא ציבורי

לכולם. לשאלת עו"ד אגוזי האם אכן נעשה עיתים שימוש לשם כניסה לרכבים. מר פרסטר

אישר שאכן כך. לעיתים מבקש מי מהמחזיקים להיכנס עם רכב למחסנים ובקשתו נענית.

טענות העוררת

15. העוררת ט וענת כי השטח בגודל 467.6 מ"ר אמו ר להיות מח ולק באופן יחסי רק בין

המחזיקים במחסנים בקומת המרתף.

16. לטענתהרוחב המעברים בקומת המרתף ה ינו כ -5 מטר, כש רוחב זה תוכנן על מנת

לאפשר פריקה וטעינה של רכבים שיורדים ברמפה ישירות למחסנים.

17. העוררתמטעימה כי אין כל היגיון ב השתת תשלומי הארנונה של שטח על כלל ה מחזיקים

בבנין, הואיל וה ינם משמשים באופן מובהק את מחזיקי המחסנים במקלט ואותם בלבד .

לטענתה של העוררת, לו היה מייחס המשיב שטח מעבר "סטנדרטי" למקלט, אותו היה

מחלק לכלל הדיירים, ניתן היה להבין את ההיגיון בכך, ואולם כאמור, שטחי המעברים

החריגים נועדו לשימוש המחסנים ולא למעבר למקלט.

18. עוד נטען כי בכל הקומות 2-6 ישנם שטחים בגודל 81.6 מ"ר בכל קומה וסה"כ 408 מ"ר

שאינם בני חיוב בארנונה בהיותם מדרגות חוץ, קונסטרוקציה חיצונית לא מקורה שאינ ה

חייבת בארנונה בהתאם לצו הארנונה החוקי של העירייה, המשית חיוב על שטחים בתוך

הבנין בלבד. כמו כן נטען כי גם בקומת הקרקע סומנו מדרגות דומות כ"קומת גלריה" וגם

שם אין הן חייבות בארנונה.

בפני ועדת הערר– עיריית גבעתיים ערר 15/11

לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו – 1977

אנויטק בע"מ נ' מנהל הארנונה

3

טענות המשיב

19. לטענת המשיב, עיון בפרק ההגדרות אשר בצו הארנונה מלמד כי שטחים משותפים כדוגמת

השטחים בהם חויבה העוררת, הינם שטחים ברי חיוב בארנונה שחובה על העירייה לגבות

בגינם ארנונה, ומכאן שחיוב העוררת בגין שטחים אלה נעשה כדין.

20. טוען המשיב כי ניתן להבחין בנקל, כי הגדרת צו הארנונה הינה ברורה ונהירה עד מאוד,

הרכוש המשותף הינו כל חלקי הבית המשותף מלבד אלה הרשומים או המוצמדים.

21. לטענת המשיב כאשר ישנה הוראה מפו רשת בצו הארנונה אשר קובעת כי יש לחייב רכוש

משותף וכן קיים פירוט והסבר מהו השטח המשותף, לעירייה אין סמכות שלא לחייב שטח

זה.

22. מוסיף המשיב כי נוסף על העובדה כי קיימת הוראה בצו שקובעת כי יש לחייב שטחים אלה,

העוררת גם עושה שימוש בשטחים אלה. שטחים אלה מהווים בין השאר לובי, חדרי מדרגות,

מעברים משותפים, שטחים טכניים וכדו'. אין מדובר ב"שטחים אמורפיים" חסרי שימוש כך

שעובדה זו אף מחזקת את הוראת הצו (הגם שבלעדי השימוש ניתן היה לחייב שטחים אלה

לאור הוראת הצו).

23. לגבי ה מדרגות – טוען המשיב כי המדרגות מהוות חלק מהשטח המשותף . על כך לא חלקו

בעלת הנכס (יהלומי גבעתיים בע"מ) וכל יתר הנישומים שהגישו ערר בעניין ומשכו אותו.

בנוסף, מדרגות חירום נועדו לשימוש מילוט בעת חירום והן משרתות את המחזיקים השונים

בעת צרה. כמו כן, המדרגות מהוות חלק מהבניין ומשכך הן מחויבות. לגבי הטענה של

העוררת כי המדרגות אינו מקורות - טוען המשיב כי לאור הגדרות צו הארנונה סעיף 1.3 לצו

(על כל תתי סעיפיו) מדובר בשטח שיש לחייבו בארנונה.

24. לגבי השטח נשוא המחלוקת - גם בסיור שהתקיים, הראתה העירייה לעוררת כי דרך השטח

המשותף בקומת המרתף ניתן להיכנס למ קלט ולצאת ממנו, וכי אין דרך אחרת לצאת או

להיכנס למקלט וכי מדובר בשטחים משותפים לכל דבר ועניין. לטענת העיריה, גם העובדה

ששטחי המעבר בקומת המרתף רחבים יותר מקומת הלובי או הקומה השניה בבנין (לדוגמא)

אין בה כדי להשפיע על כך שיש לחלק את התשלומים בגינה לכלל המחזיקים.

דיון והכרעה

25. וכך נאמר בצו הארנונה של העירייה:

"בניין לעסק" – בנין, בין שהינו מבנה אחד ובין שהינו תשלובת מבנים, המיועד לשמש או

המשמש בפועל לקיום פעילות מסוג עסק, לרבות: מרתפים, מחסנים, סככות, גלריות, בין

שהינם בנויים במבנה אחד ובין שהינם פזורים במספר מבנים.

"עסק" - כל פעילות ושימוש שאינם למטרת מגורים.

בפני ועדת הערר– עיריית גבעתיים ערר 15/11

לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו – 1977

אנויטק בע"מ נ' מנהל הארנונה

4

"שטח בניין לעסק - "לרבות מפלסיו, קומותיו ומבניו השונים כמפורט בסעיף 1.3 לעיל

לרבות רכוש משותף ושטח צמוד.

"רכוש משותף"- "כל חלקי הבית המשותף חוץ מהחלקים הרשומים כדירות או המוצמדים

לדירות.

1.3 בהודעה זו יחולו הכללים וההגדרות הבאים לגבי "בנין":

1.3.1 יחול כל האמור בהגדרת בנין בסעיף 269 לפקודת העיריות

1.3.2 מובהר בזאת כי המונח "מבנה" בהגדרות של בניין לפי סעיף 269 שלעיל, כולל בתוכו את

מבואות המבנה, חדרי שירותים שבו, פרוזדורים, מרפסות סגור ות, פתוחות ו/או מקורות,

חדרי עזר וכיו"ב שטחי שירות, וכן את שטח הקרקע שעיקר שימושו עם המבנה כחצר או

כגינה או לכל צורך אחר של אותו מבנה.

1.3.3 לצורך חישוב שטחו של בנין יכללו שטחים שמתחת לקירות חיצוניים ושטחים שמתחת

לקירות פנימייים של אותו בנין כחלק משטחו של אותו בנין.

1.3.4 חישוב שטחו של בנין ייעשה לגבי כל קומה ו/או מפלס בנפרד, באופן ששטחו יכלול

במצטבר את שטח כל קומותיו ומפלסיו.

26. אכן, צודק המשיב כי עיון בפרק ההגדרות אשר בצו הארנונה מלמד כי שטחים משותפים

כדוגמת השטחים בהם חויבה העוררת, הינם שטחים שחובה על ה עירייה לגבות בגינם

ארנונה, ומכאן שחיוב העוררת בגין שטחים אלה נעשה כדין.

27. אכן, ברור כי השטח מהווה, בין היתר, שטח בלעדי לצורך ירידה למקלט. נוסף על העובדה כי

קיימת הוראה בצו שקובעת כי יש לחייב שטחים אלה, העוררת גם עושה שימוש בשטחים

אלה. שטחים אלה מהווים בין ה שאר שטחים טכניים וכדו'. נעיר, בהערת אגב, כי איננו

מסכימים עם המשיב כי השטח מהווה לובי, חדרי מדרגות, מעברים משותפים, כפי שנטען על

ידו. עם זאת, אין בכך כדי לשנות מהתוצאה אליה אנו מגיעים. אכן, בסיור ניתן היה לראות

כי יש גישה לקומה זו הן מהמעליות של הבנין והן מגרם המדרגות. בקומה זו ניתן לראות את

תיבות הדואר של הבנין (אם כי אין תיבת דואר של העוררת) , ארונות בזק, מוטורולה,

פלאפון. חדר תקשורת וכן ארונות. בחדר התקשורת יש גם צינורות וסולמות. כמו כן, חדר

גנרטור של כל הבנין.

28. אנו סבורים כי אין בכך ששטח המעבר רחב יותר מהרגיל כדי להקנות פטור למי המחזיקים,

גם אם הרוחב הנ"ל מאפשר פריקה וטעינה של רכבים למחסנים בקומה זו וגם אם, משום כך,

בעקיפין, הרוחב יוצא הדופן מקנה למחזיקי מחסנים אלו מעין עדיפות מסוימת.

29. לגבי המדרגות– גם לענין זה אנו מקבלים את טענות המשיב במלואן. המדרגות מהוות חלק

מהשטח המשותף. אין כלל מחלוקת כי מדרגות חירום נועדו לצורך מילוט בעת חירום לכל

המחזיקים. כמו כן, המדרגות מהוות חלק מהבניין ומשכך הן מחויבות. לגבי הטענה של

העוררת כי המדרגות אינו מקורות - אנו מסכימים עם המשיב כי לאור הגדרות צו הארנונה

סעיף 1.3 לצועל כל תתי סעיפיו) מדובר בשטח בר חיוב בארנונה.

בפני ועדת הערר– עיריית גבעתיים ערר 15/11

לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו – 1977

אנויטק בע"מ נ' מנהל הארנונה

5

סיכום

30. לסיכום, הערר שהוגש על ידי העוררתבכל הנוגע לשטח המשותף נדחה

31. העוררת תישא בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ₪בצירוף מע"מ. סכום זה ישולם בתוך 30

יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן ההח לטה ועד ליום

התשלום בפועל.

32. החלטת הוועדה נתונה לערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, בתוך 45 ימים

ממועד המצאת ההחלטה לצדדים. ההחלטה תפורסם באתר האינטרנט של הרשות המקומית.

33. ההחלטה תשלח לצדדים בדואר רשום ובפקס. בנוסף, תדאג המזכירות להעביר את העתק

ההחלטה בדואר רשום ובפקס. גם לב"כ הצדדים הנוספים - טלמוסיקה + יהלומי גבעתיים

(באמצעות ב "כ עו"ד אלון אידלמן ), הוט מובייל בע"מ (באמצעות ב"כ עו"ד נדיר אלסברג ),

טיסר בע"מ (באמצעות מר יעקב גרינברג – מנכ"ל) וכן ליהלומי גבעתיים.

ניתן היום, כ"ד כסלו ה'תשע"ו, 6.12.2015

_______________ _______________ ______________

דורון אגוזי, עו"ד ניר רשף, עו"ד עופר רחמים, רו"ח

חבר ועדה יו"ר ועדה חבר ועדה