החלטה וועדת ערר אמצ מוצרי חשמל

₪

העורר; | חברת א.מ.צ שיווק מוצדי השמל (שקט אלקטוויק)

נגנד

המשיצ: | מנהל אדנונה בעיריית בת-ים

ועדוו ערד לעגייני ארנונה

במני: גיל סמדה, עריד יור ועדת עדד, הגבי כנרת שמיר משיקה, עריד חברת

מאיר, תכר ועוית העררי

)19/11/12[

החלטת

העוררת חחזיקזה בשני נכטים הממוקמיס בבנין קניון בת-ום בשוח 56 מייר ו- 433 מייר ואשר

הנמצאים בבעלות שונת- האחד בגעלות הברו ליברטי בעיימ והאר בבעלות קנטון בת-ים בבס

(לחלן -ייהנבטייטיט.

השאלה המתעוררת בערר שכפנינו היא האט המשיב רשאי לפנל או חיטב הארנונה במקרח בד

נישוס מרוויק בשני נכטים שאוחדו לנכס אחז והשימוש שנעשת בו חוא אחד,

העוררות כותנת כי אין לבצע פיצול הוזיוב ויש לאפשר לוז ליהנות מההקלות שמעניק צו תארכונת

של עיריית בות-ים לנכסיים בשטח גדול. חמשיב, לעומת זאת מתנגד, וטוען כי במקרח וה לאור

הבעלות השונה בנכסיכו יש לטזוג כל נכס בנפרד.

הערר מתיווזקו לשניםם 2009-2010.

אין מחלוקו כי, תעוררת איחדה את שני הנכסים לנמס אחד על ידי שבירת קיר משותף מפריד.

כמו כן, אץ מהלוקת כי הנכסים משמשים לאותה מטדה -- חנות לממכר מוצרי חשמל.

קראנו בעיון את הטענות שחעלה חמשיב בשיכועים ולא מצאנו טיעון מהותי עובדתי ומשפטד

המצדיק חיוב העוררת בגין חנכטיט במפוצל. העוררת היא +ו שעושה שימוש בנכס המאווחד

בשלמותו, השימוש שעושה העוררת הזא שימוש אוד לחנות לממכר מוצרי חשמל. כמו כן, לא

נטען כי איחוד החנויוות לתכות אחת גדולה שייעודה החוקי הוא למסתר, מנוגד לדיני חתכנון

וחבנייח.

מקוכלת עליכנו עמדת העוררת כי אין לחיצמד למצב תיאורטי לפיו הנכסי מפוצלוט בשל

השתליכוונם לבעלים שוניכו. לדעתגו, חבחינו; שצריכה לחיעשוול וזיא בחינה עניינת הכוללת או

חוקשת האיתוד, מיהו המחויק והשימוש שנעשה בנכס המאווזד. במסרח שנפגינו, אין מהלוקת,

ולא נטטען אחרת, כי האיחוד של הנכטים מנוגד לחוק התכנון והבנלה, המחזיק בנכס המאוחד הוא

אוהז מחזיק וחשימוש שנעשה בגבס וזמאוחוי הזא אותו השימוש.

נודה שבהחבוננות שצמאיתי בסוגיח אנו סבורים כי היות ולמשיב כרשות מקומית שיקול דעת

רחב לקבוע את מדדי הארנונה בתהזסה; (כבפיפות לחוראות: הדי), מן הראוי שיש בידת ג תכות

לונקן ועות שיצאח מוזות ידיחה במקרח זוד.

החובה לשאה בתשלום הארנונח חלה ברגיל על ייהמחזיק בנכטיי (ראו: טעיף 8(א) לחוק

הסדרים במשקן חמדינה (תיקוני תקיקה להשנוו יעדי חתקצי), תשנייג-1992), והלה הונדר

בפסיקח כחבעל הזיקה הקרובה ביותר לנבסיי (ראו: רעייא 7037/00 עירלית ראשון לציון מ

וינבוים, פיד נו(4) 856, 661 (2002)). במקרה שלפנינו אין חולק כי בתקופה הרלבנטית

להווה השכירות העוררת רשומ כשוכרת וחיא המחזיקה בנכס המאוחד- ולא הבעלים

של הנכטשים. כך שחיזב הנכס במנוונק מיחזיזדת הבעלות כטעווז המשיב איה פונעת באופן

יכולונח של העירייה לאכוף תשלוס הארנוגה במקרח זה.

ואת ועוד, סעיף 325 לפקודה יוצר חריג לכלל הנייל, המחזק את העובדת כי אין באיחוד

החיוב על הנכס כחיוב אחד לפגוע בהתנהלות העירליה.

סעיף 325 לפקודת מטיל אחרזוות על בעליז, או מחזיקו של נכס -- לדוות לעירייה על כךד

שודל להחזיק בנכט (לרבות בדרך של חשכרתו), כתנאי לכך שיוכל להשתחרר מהמשך

תשלומ: חהארנונת (ראו: הגריק רוסטובי+ ארנונה עורונית ספר ראשון 277-276 [מהדורה

חמישית, רונית כחן כטפי ושגיב חנין עורכיס, התשטסייא) (לחלן : רוסטוביף); עייא 739/89

מיכקשוילי ני עיריית תל-אציב-יפו, פייד מהן 3) 769, 775 (1991) (להלן ; ענייץ מיכקשוילק),

תכלית חריג זה חיא להקל את הנטל המוטל על העירייה לגבות את חמט, מתוך תכרה

בקושי לחייבה לבדוק בכל עת את וזחוונו של הפחזיק בכל נכט (ראו: בריים 867/06 מנחלת

הארנונרו בעיריית חימה בי דור אנרניה (1988) בעיים, בפסקה 28 לפסק דינו של חשופש וי הנציגר

[לא פורסט, 17.4.2008)),

לא עמדה העוררת בחוובת הדיווח האמורה, יש בידי העירייוז להייבה בתשלומי הארונה

שהמחזיק החדש לא עמד בהם או לחילופין לחייב את בעלי היתידות בנפרד.

מהאמור לעלל, אין כל סיבה במקדה וח שלא לאחד את החיוב ולחייב את העוררת בצורה שלמת

על בל שטח החנות - 489 מייר,

בא כוח המשיב העלה טענה מקדמית לפיחז יש לדחות את קענות העוררת לגכי החיוב לשנות 2007,

כיוון שלא רק שלא הוגשה השגה במועד החזקי אלא גס לא חוגש עדר בנוגע לחיוב וו

העוררת אינח חולקת על טענה וו של חמשיב אלא כוועות כי אין לחטום את טענותיה לגב? החיזוב

לשנוז 2009 מטועמים פרוצדוראלייט וטדרי דין, כך שיש לברר את הטענות באופן מהותי . בא כוח

העוררת הצביע על בפטיקה מפורשת של בוח המשמ העליון ,שעניעח, בזן הויתר, כועוה כי איתור

בחגשת השגה איגו יכזל להוות מתסוס פרזצדוראלי, ויש לאפשר לה לברר או טענתוה בפגינן.

הלכה פטזקח תיא כי, לא נינן לראות בבול פנייוז למשיב ייהשנהיי. כאשר ביקשה העזוררת לחשיב

על חיובה בתשלוטו ארנונה, עליה לתבחיר בהשנצה ובערר ג את הפרטיט חנוגעים למועד בז היא

טיבלה את חודעת תשלוט הארנונה, כדי שהמשיב וגט אניאו נוכל לברר חאט השגה חונשת

במועד. חעוררת דנן לא ציתח בסיכומית את המועד בז היא קבלה את הודעת תתשלום. כמו כן,

העוררת לא הגישה בקשה מתאימח לתארכת מועד להגשת ההשגה או הערר חמונת בפנינו.

אם כטענת העוררת, מכתבח מיזם 24/4/07 מהוווז השגה שתוגשה באיחור אך יש לקבלח מן

הטעם שאין להסזם את דרכה מלעלות טענוהיח בפטעו מסיבז פרוצדוראלית , כי א% מצלה

העוררת בכך שלא הגישה את השגונה תדך 70 :וכו כפל שנקבע בחוק, אלא במועד מאזחד יותר ,ועל

כן, לא הלח במכתב שחתיימר לחיות השגה משום השגה שהונשה במועד כדיץ ,ולאור ואת, לא היה

באי מנץ החלטה על ידי חמשיב ביחט לאותו מכתב כדי לאפשר לראות את ההשגה כאילו

שנתקבלה, כאמזר בסעיף א4נ) לחוק הערר,

מפטייקות ביג המשפט העליון , כך למשל, בעניין המקוט של שמחה (בריים 9179/95 המקוס של

שמרח נ. מנהל הארנונה באעמריית תל אביב יפו, ), ניתן לומר כז חזות (העוררת הגישה השגה

באיחור, אין פגס בכך שתשובות העירייה עליה ניתנה באיחור .באותו ענין נקבע כו |

"ראה על פגי הדגריט, לפי טיבה של הדרישה שבנינה המבקשת

סועגות כי הגישה השגה, כי העירייה רשאית תזתת שלא לראות

בפנייתה השגה כיחן שחוגשה באיחור ולא בתגובה לדרישת

הראשונה לתשלוס ארגונת. מכול מקוט, גס אס עחיקת המבקשת

שחדריסת שכנמית חיא טוענת אכן הלונה הדרישה תראשונה, הרל

היח עלית להוכיח זאת במועד הלשת השגתה. נראת כי בנטיבות

:סז כש:ש₪ 4-13 ₪54

הפי לא נפל הימחנ פננו בעצט. ה'מטפות העיריה משחט/ '

למהקעות תוי הפועדד של 00 *מיש* :

הלות ולדעחצו, העוררת. לא השעה על תחבת במועד שכקבע ככך. למיכך, 44ר שחונשה העגה

באיחזר, לא חיה חוכב המשיב טקב לח במוועד שנקבע לכך בוזוק, שכן דיוקכך שההשצה הוקיה

כאיחור כדי לקבוע כי אין מדובר כלל ביזהאנהי, ולכן לוח הזמניס החל על לתפגות אונגר

הל על המטגבת, ריות וקטננו כו לא היה על העזרייה להשיב להשנדו ,או צזךץ לבוזן את השאסה

האס אאורהו הועקרייה בקשהביטז, ופט כן -- מה המוקיטעותת של אוטר זה

מסקקזירות ההולכה הפטוקה ניווך לומר שנישת בתי המשפט בענייץ זר היו קד משמעות. משחלף

המועד להנשית השונוז, הופך זיוב הארונה ללוכו, ולא כיתץ קוד לערער - כאור גישה

זו - במקדוד הויומה יותר לייהתוישנות מההתותיי (דכוג ריזנלום - בהז הזכות ק7 העוררה, לתליק על

חידבי תופונוגרו שיו מאבטקת קט הלוף הטועד ונשת השגה או הטרר . לקן, אף או המשב לא

הגיב לטאמות העודרת במועד, תתם אם נתשגבתה הראשונית המשינ לא את טענת תוגוחור,

אק בידש בכד? ליהחתי' את הוכות של העודדה, שכן לא פדוגד פרוצדוראל? בכפף

שסוענת תעדררות לא בפעחת מהרתית

לור האמוור לומיל, אגחנו נטצאיכ לדחות את הערר של המעדערת בכל ה (אר לתב הארנוכה

<ששת 1007 משונו שוקהעצה שוותכשו וגל תייהו ההמפה באאהר, באשר ל הציפה שום

טע מדוע בחרה לא להניש השגה ליוב שקבלה וצמו כן לא הניאה כל לפרלת מועד

להנשוזה. מדובר במחדל שעל מעוררת להחלקן בצכנו על עצמות בלבד.

בעולי הדגרים ברצונגו לציין, כי טטעטים ששכ מונהל תקון, צריבת

הניתן לפניפק של נישתניבו, אף אט הוצייח חש 'יהשגהי שותונשר באייתרר,

במנייונו לע:רייהה, ונש אס אקנד כווצאת מכך את זכוונן להשיג על שו

לדעת אל תצבו המשאטי. העדר השונה במועד ושתירה את הנישום

המזטפכי, ובר אותו יוו לדושתדל ולמצוע.

התהצאה היא שהעדר כותקבל נחלקו. על מנהל הארונה לחועב את העורןית לעפות 2810 כנכיסי

אחחד על כל המשונמע מכ

אין צו להוטאות וכל גד ישא בהוצאותי

27

-0

שיד כ0 60 > גיל סמרה, עוייד

דייר הועדהו

|

|

| כק>-נפו\ - שפד ד ץ 044 גמ 28.9921: ר+8 גד דו זה 0-ב = )תובובוטא נפות. ם

|